כליבאת נ' פלסטיק בע"מ ואח'

פסק-דין

כללי

1.התובע, מר אבראהים כליבאת יליד 19.11.1984 נפגע, ביום 16.6.08, בתאונת עבודה, במהלך וכתוצאה מעבודתו, כפועל ייצור אצל מעסיקתו, הנתבעת 1, שי יואב פלסטיק בע"מ (להלן: "התאונה") והמבוטחת, בביטוח אחריות מעבידים, לפי פוליסה בת-תוקף שהוצאה על-ידי הנתבעת 2, הראל חברה לביטוח בע"מ. תביעתו דנא, היא לתשלום הפיצויים המגיעים לו עקב תאונת העבודה, על-פי דיני הנזיקין הכלליים.

2.התאונה קרתה במפעלה של הנתבעת 1 (להלן: "הנתבעת"), שהיה בכפר יהושוע. (להלן: "המפעל"). ביום התאונה הוצב התובע לעבוד על מכונה לגריסת צינורות פלסטיק והמונעת באמצעות מנוע חשמלי המוזן במתח רשת בגודל 380 וולט. בקצה העליון של המכונה, קיים פחת להזנת הצינורות הממוחזרים. צינורות הפלסטיק המוזנים למכונה משונעים לעבר תוף אופקי, ממתכת, המסתובב סביב צירו ומותקן בגוף המכונה. על התוף מותקנות מספר סכיני חיתוך חדות מאוד. וכן, מול התוף מותקנת סכין חיתוך חדה מאוד ומקבועת אל גוף המכונה. (להלן: "המכונה").

3.צינורות הפלסטיק המוזנים לתוך המכונה, משונעים אל התוף. הם נכרכים סביב התוף המסתובב סביב צירו, במהירות גבוהה מאוד, ונחתכים לגרגירים באמצעות הסכינים המותקנות סביב התוף והסכין האופקית המקובעת אל גוף המכונה. הגרגירים נשאבים החוצה דרך מסננת אל שק איסוף גדול הנקרא "ביג בג".

4.במקרה וקיימת תקלה במכונה עקב עצירת התוף, הן בשל הצטברות גדולה של גרגירים בתוך המכונה והן בשל תפיסת צינורות פלסטיק מסביב לתוף, תיקון המכונה מתבצע באופנים ובשלבים כדלקמן: תחילה מפעיל המכונה/העובד מכבה את המכונה באמצעות כפתור ההפעלה/הכיבוי הנמצא בלוח הבקרה המותקן בצד המכונה; לאחר מכן, הוא פותח את מגן התוף, תחילה משחרר שני הברגים הגדולים שסוגרים את מגן התוף, ולאחר מכן, פותח כלפי מעלה את מגן התוף באמצעות ידית המסתובבת סביב שיניים; בהמשך, הוא מנקה את התוף והסכינים המותקנות עליו; ולבסוף, הוא סוגר בחזרה את מגן התוף, מפעיל מחדש את המכונה וממשיך בביצוע העבודה.

5.ביום התאונה ובמהלך עבודתו של התובע על המכונה שבמפעל, קרתה תקלה במכונה. המכונה נתקעה, בגין תפיסת צינורות פלסטיק מסביב לתוף. התובע ניגש ללוח הבקרה וכיבה את המכונה. הוא לבש כפפות מבד. הוא פתח את מגן התוף. הבחין בצינורות הפלסטיק שעצרו את התוף. אחז באחד הצינורות מפלסטיק ומשך אותו החוצה. הצינורות מפלסטיק השתחררו. התוף הסתובב. הסכינים פגעו בכף ידו הימינית.

6.מיד לאחר התאונה, הובהל התובע , תחילה לקופת חולים כללית ומיד לאחר מכן למרכז הרפואי בני ציון (להלן: "בית-החולים"). הוא נבדק בבית-החולים ואובחנו אצלו פציעה ושברים פתוחים ופגיעה בגידים מישרים באצבעות שנייה, שלישית ורביעית בכף יד ימין. הוחלט על טיפול ניתוחי מידי. בהרדמה כללית, בוצעו שחזור פתוח של השברים וקיבוע על-ידי ICW, הטריית הפצעים ותפירת הגידים המיישרים של האצבעות הפגועות. מהלך הניתוח ולאחריו – תקין. ביום 23.6.2008, שוחרר התובע לביתו עם המלצות של אנלגטיקה לפי צורך, חופש מחלה וביקורת במרפאת חוץ אורתופדית.

7.בהמשך, היה התובע בטיפול רפואי אצל הרופאים המטפלים בקופת החולים ובמרפאת חוץ אורתופדית של בית-החולים. וכן, הוא קיבל טיפול פיזיותרפיה וריפוי בעיסוק.

8.התובע הגיש, בזמנו, תביעה למוסד לביטוח לאומי (להלן: "המוסד") לתשלום דמי פגיעה וגמלת נכות מעבודה. המוסד הכיר בתאונה כתאונת עבודה. ועדה רפואית מטעם המוסד קבעה לתובע דרגת נכות רפואית, זמנית ויציבה, כדלקמן:

-100%, מיום 16.9.2008 ועד ליום 31.3.2009.

-19%, צמיתה, מיום 1.4.2009, בשל מכלול הפגימות באצבעות שנייה, שלישית ורביעית בכף יד ימין.

תגמולי המוסד (דמי פגיעה וגמלת נכות מעבודה) ששולמו לתובע, בגין התאונה, ולאחר שערוך להיום, מגיעים לסך של 78,278 ₪.

9.במהלך המשפט, הגיעו הצדדים לידי הסדר דיוני, שקיבל (ביום 2.11.2010) תוקף של החלטה, לפיו נכותו הרפואית המשוקללת והיציבה של התובע, בגין התאונה, היא 16% (במעוגל), כמפורט דלהלן:

א.עבור מכלול הפגימות הרפואיות באצבע שנייה בכף יד ימין – 7%, לפי סעיף 44(3) לתקנות ביטוח לאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה) תשט"ז – 1956 (להלן: "תקנות הביטוח הלאומי")

ב.עבור מכלול הפגימות הרפואיות באצבע שלישית בכף יד ימין – 5%, לפי סעיף 44(4) לתקנות הביטוח הלאומי.

ג.עבור מכלול הפגימות הרפואיות באצבע רביעית בכף יד ימין – 5%, לפי סעיף 44(4) לתקנות הביטוח הלאומי.

(ראו גם – פרוטוקול עמ' 3, ש' 14-13).

טענות התובע

10.התובע טוען, כי הנתבעת אחראית, באופן בלעדי, לתאונה ולנזקיו הנתבעים. בנסיבות המקרה דנן חלים הכללים של "הדבר מעיד על עצמו, לפי הוראת סעיף 41 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש], תשכ"ח – 1968 (להלן: "הפקודה") ו- "דברים מסוכנים", לפי סעיף 38 לפקודה. לחילופין, הוא מבסס את עילת תביעתו על שתי עוולות: הרשלנות, לפי סעיפים 35 ו- 36 לפקודה; והפרת חובה חקוקה, לפי סעיף 63 לפקודה.